יו-עץ עבודות עץ בע"מ ואח' נ' אשכנזי ואח'

החלטה

1.התובעת הגישה נגד הנתבעים כתב-תביעה בסדר דין מהיר, בגדרו ביקשה לחייבם לשלם לה את יתרת המגיע לה בשל עבודות שביצעה עבור הנתבעים לפי הזמנתם. סכום התביעה הועמד על סך של 38,200 ₪. הנתבעים עתרו לדחות את ההליך על הסף מטעמים שבסמכות מקומית; לחלופין ביקשו להעבירו לבית-המשפט השלום בתל-אביב. התובעת מתנגדת לבקשה ועומדת על כך שהסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה דווקא לבית-המשפט שאליו הוגשה.

2.לאחר שנתתי דעתי לכתב-התביעה, לבקשה, לתשובה ולתגובה שהוגשו בגדרה מצאתי כי דינה של הבקשה להתקבל. להלן יובאו הטעמים לכך.

3.על-מנת להקנות סמכות שיפוט לבית-משפט שאליו מוגש הליך כהליך דנן, שאינו במקרקעין, די בקיומה של אחת מהחלופות שנמנו בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. בענייננו נטען בכתב-התביעה כי המקום המיועד לתשלום התמורה היה אצל התובעת בזיכרון-יעקב [שם, בסעיף 81]. מכאן שאף לשיטתה של התובעת חלופות אחרות שנמנו בתקנה 3(א) אינן עשויות לגרום לבירור ההליך בבית-המשפט במחוז חיפה. כך עולה גם מטענות כתב-התביעה עצמו: מענם של הנתבעים בתל-אביב; הדירה בה הוזמנה התובעת לבצע עבודות ושבה בוצעו עבודות בפועל מצויה ברמת-אביב. אף אין חולק על כך שההמחאה היחידה שניתנה לתובעת כתשלום על חשבון התמורה נמסרה לה בתל-אביב. העתק ההמחאה שצורף לכתב-התביעה מעלה כי התשלום נפרע באמצעות חיוב חשבון הבנק של הנתבע שמתנהל בסניף בנק הפועלים ברמת-אביב. שאלת הסמכות המקומית מוכרעת בראש ובראשונה על-פי הנטען בכתב-התביעה; אין מניעה להסתייע בהקשר זה גם בנתונים שעולים ממסמכים שצורפו לכתב-התביעה, אפילו לא נזכרו אותם נתונים בכתב-התביעה גופו [ע"א 539/77 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מלצר, פ"ד לב (2) 436 (1978)]. הדברים יפים באשר לתיעוד שצורף לכתב-התביעה ואשר נסב על האופן בו שולם לתובעת התשלום היחיד עבור העבודות.

4.מן התיעוד שצורף לכתב-התביעה, כמו גם מכתב-התביעה עצמו, לא עלתה הסכמה מפורשת שגובשה בין הצדדים על-אודות המקום בו ישלמו הנתבעים לתובעת את התמורה המגיעה לה עבור העבודות שהוזמנה לבצע (להלן התמורה). אף במכתבי מנהל התובעת לנתבעים ששוגרו קודם להגשת התביעה לא נטען שיש לשלם את התמורה במשרדי התובעת בזיכרון-יעקב. על כן אין בתביעה ובנספחיה כדי ללמד על קיומה של הסכמה חוזית פוזיטיבית בעניין זה.

5.בתשובתה לבקשה ביקשה התובעת להישמע בטענה כי מענה של התובעת בזיכרון-יעקב נועד לתשלום התמורה על-יסוד סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), לפיו "חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק - במקום מגוריו הקבוע". אלא שהכלל הקבוע בסעיף 44(א) הנ"ל יחול רק על בסיס שיורי וככל שמדובר בחיוב שלא הוסכם על מקום קיומו. בענייננו עולה מן הנטען בכתב-התביעה ובתשובת התובעת לבקשה כי התובעת הסכימה לקבל תשלום עבור העבודה בהמחאה שנמסרה לה בתל-אביב ואשר נפרעה בחשבון הנתבע בסניף הבנק ברמת-אביב. הסכמתם של הצדדים בכל הקשור למקום התשלום עשויה להתגבש לא רק במסמך בכתב אלא גם בהתנהגות. התנהגות הצדדים דנן בעת ביצוע העסקה תומכת אפוא במסקנה כי גובשה ביניהם הסכמה אחרת שמוציאה את הכלל השיורי הקבוע בחוק החוזים (חלק כללי) בכל הקשור למקום תשלום התמורה. חיזוק למסקנה זו יש למצוא באופן התנהלותה של התובעת גם בשלב מאוחר יותר, לאחר שכבר יחסה לנתבעים עיכוב שלא כדין של יתרת התמורה המגיעה לה: גם אז לא נדרשו הנתבעים לשלם את היתרה במקום עסקה של התובעת בזיכרון-יעקב; מנהל התובעת הוא שהגיע אל הנתבע לתל-אביב על-מנת לדרוש את התשלום. דברים מפורשים על כך צוינו בכתב-התביעה [שם, בסעיף 72].

6.יש בדברים הללו כדי ללמד כי בענייננו אין תחולה להוראת סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי) וכי למצער הוסכם בהתנהגות כי התשלום יבוצע בהמחאות שתימסרנה לנציג התובעת בסמוך למקום מגוריהם של הנתבעים בתל-אביב. החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(3) לתקנות, עליה השליכה התובעת יהבה בהגשת התביעה לבית-משפט זה, מצדדת אפוא בקבלת הבקשה. נוכח הדברים הללו אין זה המקרה בו תוכרע בקשה הנעוצה בחוסר סמכות מקומית על-סמך שיקולי מדיניות כלליים; שיקולי מדיניות אינם פוטרים תובע מהגשת הליך בהתאם לתקנות.

7.היעדר סמכות מקומית אינו עילה לדחיית התובענה על הסף. ההליך יועבר לבית-משפט השלום במחוז תל-אביב לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט; הוא יובא לפני נשיאת בתי-משפט השלום במחוז תל-אביב על-מנת שתורה היכן ידון.

8.הוצאות הבקשה תובאנה בחשבון בפסיקת הוצאות ההליך בסיומו.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים ותנהג כמתחייב מסעיף 8 להחלטה.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: